פסק-דין בתיק עפ"ג 25337-07-11

לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) בת"פ 38372-03-11 מיום 10.7.11 בגדרו נגזרו עליו, בגין עבירת גניבה, 6 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי (5 חודשים בחופף וחודש אחד במצטבר לעונש שהושת עליו בתיק העיקרי) וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים.

ב"כ המערערת טען לפנינו באריכות וציין, בין השאר, את העובדה, כי המשיב ביצע את העבירה נשוא כתב האישום אך חודש בלבד לאחר שחרורו מהכלא, שם ישב במאסר, בין היתר, על 3 עבירות דומות, ובנסיבות ביצוע דומות. עוד ציין לפנינו את עברו המכביד של המשיב, הכולל בחובו 9 הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש, עובדה המצביעה על כך שהמשיב מנהל אורח חיים עברייני, וכי הנזק הרב שהוא גורם לציבור כתוצאה ממעשיו מעיד על כך כי איננו ירא מפני החוק.

ב"כ המשיב עתר להותרת העונש על-כנו, וציין כי אכן מדובר בעבירת כייסות, ואכן מדובר במשיב בעל עבר פלילי מכביד, אך העבירה שעבר מוחזקת כעבירת רכוש בדרג הנמוך ולכן העונש שהושת עליו הולם ואין מקום להתערב בו.

אכן, העבירה אותה עבר המשיב נמצאת אולי בדרג הנמוך של עבירות הרכוש, אך לא במקרה דנן. הסמיכות בין שחרורו של המשיב מהכלא בגין העבירה הקודמת שעבר, לביצוע העבירה נשוא תיק זה, מדגישה את רמת מסוכנותו הרבה ואת העובדה המצערת שמורא החוק איננו חל עליו. המשיב השתחרר מבית הכלא ביום 22.11 וחודש לאחר מכן שב וביצע את העבירה הנוכחית, זאת כאשר המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיע אותו.

אכן, קיים פיתוי רב לבצע עבירות כייסות. מנגד, קיים גם קושי רב בלכידת העבריין המבצע אותה. צודק, אפוא, ב"כ המערערת, כי במקרים כגון אלה נדרש עונש מרתיע שיעמוד אל מול קלות המעשה והפיתוי שיש בביצועו.

המשיב, כאמור, חזר שוב ושוב על מעשיו העברייניים ובכך למעשה פגע שוב ושוב בביטחון הציבור ורכושו. עובדות אלו מחייבות הטלת ענישה מרתיעה.

אף אם ב"כ המערערת סבר כי אין זה המקרה שבו יש להחיל את הכלל לפיו ערכאת הערעור איננה נוהגת למצות את הדין עם נאשם, נראה לנו כי אין לסטות מכלל זה, המושרש היטב בפסיקותיה והכרעותיה של ערכאות הערעור למיניהן.

יחד-עם-זאת, המקרה דנן מחייב, כאמור, החמרה בענישה יותר מכפי שקבעה הערכאה קמא.

סעיפים 55-56 לחוק העונשין מורים כי בית משפט יצווה על הפעלת עונש המאסר המותנה כנגד מי שהורשע במהלך תקופת התנאי, כאשר החריג לכלל זה הוא שבית המשפט, שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו עונש מאסר בשל אותה עבירה, רשאי לצוות מטעמים שירשמו על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות. מובן כי ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי כך גם יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה.

בנסיבות המקרה דנן לא היה, אפוא, מקום להפעיל בחופף את מרבית תקופת התנאי שהיתה תלויה ועומדת כנגד המערער.

הנה-כי-כן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בערעור, מזה ומזה, נחה דעתנו כי יש להתערב הן באורך תקופת המאסר אותה גזר בית משפט קמא על המשיב בתיק והן בהפעלת המאסר על תנאי, כפי שמחייב המחוקק.

פועל יוצא מן האמור לעיל הוא, כי דין ערעור המדינה להתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שיושת על המשיב יעמוד על 12 חודשים, חלף העונש של 6 חודשים שגזרה הערכאה קמא. בנוסף לכך, יופעל, במצטבר, המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד המשיב, כך שיהיה עליו לרצות בסך הכל 18 חודשי מאסר בפועל החל מיום 19.3.2011.

בנוסף לכך, אנו מעמידים את תקופת המאסר על תנאי על 12 חודשים, חלף התקופה של 6 חודשים שקבעה הערכאה קמא, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה דומה בה הורשע בתיק זה.

<#4#>

ניתן והודע היום, ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.